המשבר של הממסד הספרותי לא חייב להיות גם המשבר שלנו

נראה שחוק הסופרים הביא ויביא לשינוי גדול בעולם הספרות הישראלי בימים אלה, ואולי עדיף לקרוא לו "זעזוע". מהו בדיוק, למי הוא טוב, ולמי אכפת?

ביום שלישי האחרון, 8/7/14, פורסמה כתבה קצרה בויינט המעדכנת אותנו בכך שהוצאת כנרת זמורה ביתן, כרגע ההוצאה הגדולה והמוכרת ביותר בעולם הספרות הישראלי, החליטה להשהות את עבודתם של עורכים ומתרגמים פרילנסרים עד יעבור זעם. הוצאת הקיבוץ המאוחד לעומת זאת, הסתפקה "רק" בלהוציא את כל עורכיה לחופשה של חודשיים. המכירות של סטימצקי בירידה תלולה, מה שפוגע כמובן גם בהוצאות הקשורות אליה, ואת שבוע הספר האחרון הגדירו גורמים בעולם הספרות כ"כישלון". משבר, כבר אמרנו?

כמובן שהמשבר עצמו מגיע מיד אחרי כניסתו לתוקף של "חוק הסופרים" האוסר על הרשתות למכור ספרים במבצע, ולמעשה מייקר את מחירי הספרים. עכשיו מסתבר לכל תומכי החוק שהצרכן איננו טיפש, והוא לא מוכן לקנות ספרים במחירים גבוהים כל כך. מצד אחד נראה שכולנו מפסידים, אבל אם נבחן את הנושא בעזרת דרכי חשיבה מקוריות נוכל למצוא גם את נקודת האור במשבר הזה.
אבל קודם כל, מי מפסיד? נדמה לכולם שאלה הוצאות הספרים הגדולות והרשתות, אבל זו טעות. הרי הן אלה שכבר עשו את כספן ובנו לעצמן שם, ולא בטוח כלל שהזעזוע הנוכחי ירסק אותן כליל. אבל בואו לא נשכח את כל הסופרים הלא מבוססים. כלומר, אלה שבתחילת דרכם ואלה שעוד לא התחילו את דרכם. מעמדן של ההוצאות הגדולות מתערער, המכירות ברשתות צונחות, וכל מי שרוצה להוציא ספר חדש נתקל בבעיה. המצב הנוכחי מעמיד את כל מי שאפילו חולם על העולם הספרותי, בחוסר ודאות שעלול לעלות לו בהפסדים כספיים ובמפח נפש. ואלה שלא מוכנים להסתכן, כבר מתכוונים להרים ידיים ולגנוז את כתבי היד. אם אפילו כנרת זמורה ביתן נמצאת בבעיה, לאן הסופרים הצעירים יילכו עכשיו?

באשר לזה, תלוי כמובן על איזה סוג של סופר אנחנו מדברים. לאחרונה הסתבר לי שהסופרים הצעירים מתחלקים לשני סוגים, כאשר חברה סופרת התלוננה בפניי על כך שסופרים כלל לא אמורים למכור לבד את ספריהם, כי אז רק מי שיש לו כישרון למכירות, יצליח. אז הנה הסוג האחד של סופרים: אלה שרוצים שיעשו את העבודה בשבילם. הרי לכל סופר מתחיל ברורה העובדה שהוא לא ימכור יותר בחנויות ממילא. בחנויות יש מבחר עצום ואף אחד שם לא עובד בשבילו וממליץ במיוחד עליו, אלא אם הוא שילם הרבה כסף בשביל זה. נכנסתם פעם לסניף של צומת ספרים או סטימצקי? כמה פעמים המוכר שמאחורי הדלפק קם ודחף לכם ליד ספר ביכורים שמעולם לא שמעתם עליו, והמליץ לכם בהתרגשות לרכוש אותו במחיר של שישים שקלים? אני אנחש: אף פעם. אבל הסופרים שרוצים שיעשו בשבילם את העבודה מתעלמים מכך, ולכן הם המפסידים העיקריים מהמשבר הנוכחי בענף הספרות. הרשתות וההוצאות הגדולות כנראה ימשיכו להתקיים, כאמור, והפסד גדול לא נראה אצלן. מי שמפסיד הוא מי שלא קיים: סופרים שנותרים תלויים בממסד הספרותי גם כשהוא קורס על ראשיהם. כי מי שייסרב להתנתק, ינותק.

לכן כותבים צריכים לעשות איזשהו סוויץ' בראש שלהם, ומי שלא עשה אותו קודם צריך לעשות אותו עכשיו. חוק הסופרים והמשבר שמגיע בעקבותיו מבהירים לנו את זה יותר מתמיד. אולי אנחנו צריכים להודות לממשלה ולתומכי החוק על הדבר הנורא הזה… מי יודע, אולי הוא ייאלץ את הסופרים להתעדכן סוף סוף. משום מה, רוב הסופרים שייכים לסוג הראשון, המיושן יותר, שמחפש את אלה שידאגו לו וימכרו לו ויעשו לו, בעולם שבו מהפכת המידע וההתקדמות הטכנולוגית הפכו את ההוצאות לפחות רלוונטיות ואת היכולת להוציא ספר, נגישה לכולם.

והנה הסוג השני של הסופרים: מי שמבין שהרשתות לא תורמות הרבה למכירות שלו בכל מקרה, ומוכן לקחת את הספרים שלו ולמכור אותם בעצמו. כן, גם אם הוא חסר ניסיון… הרי גם כל אדם שמתחיל לכתוב הוא חסר ניסיון בכתיבה, ועד הספר הראשון הוא צובר את הניסיון הזה. כך גם עריכה אפשר ללמוד, כך גם שיווק אפשר ללמוד, וכך גם אפשר ללמוד למכור. ומי שמבין את זה שייך למרוויחים העיקריים, אלה שיכולים לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם מבלי להזדקק לתמיכה של משענת הקנה הרצוץ. ככל שיעבור הזמן אנחנו נראה שלא רק שתהליך העצמאות של העולם הספרותי קורה בשטח, אלא שהוא גם נחוץ: הדפסה עצמית היא זולה בהרבה מהדפסה דרך ההוצאות, כך שהיא מאפשרת אפילו לצעירים לא מבוססים לעשות זאת, והמכירה העצמית משתלמת מפני שכל הכסף הולך ישירות לסופר ולא להוצאה ולחנות ולמפיץ, ולשאר חברי שרשרת התיווך. בנוסף, עצמאות מאפשרת לסופר שליטה מוחלטת על הספר שלו, כולל עיצוב הכריכה והמחיר. לכן, סופר שרוצה באמת להרוויח ממכירת הספרים שלו, גם אם לא להתפרנס באופן מלא, מוכרח להפוך לעצמאי.

לסיכום, הסופרים נורא רוצים להרוויח אבל הם תולים את תקוותיהם באחרים ולא בעצמם וביכולתם להדפיס ולמכור. לכן אני טוען וגם אמשיך לטעון, שיש גם הזדמנות גדולה לסופרים הצעירים להרוויח מהמשבר בעולם הספרות ומהפגיעה בממסד הספרותי. השאלה היא רק מי מהם ישכיל להבין זאת, מתי ובאיזו דרך. אנחנו עוד נראה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “המשבר של הממסד הספרותי לא חייב להיות גם המשבר שלנו

  1. למרות שאני מסכים שכל יזם חייב להיות מעורב עמוקות במיזם שלו, בכל זאת יש בעיה. בשוק הספרים היתה חלוקת עבודה: מי שיודע לכתוב כותב, ומי שיודע לשווק משווק. היא לא עבדה טוב כי הביקוש של כותבים לכתיבה היה גדול מאוד, אבל זה לא אומר שרעיון חלוקת העבודה הוא רע מיסודו (עם פיקוח עמוק של הכותב). חוק סטימצקי פוגע אפילו במעט חלוקת העבודה האפשרית ומכריח אנשים שאין להם מושג איך למכור להתעסק במכירות. לחלק מהאנשים המודל הקודם התאים יותר ממודל האינדי בדיוק כי הם לא היו מוכשרים למכירות.

    • יוסף, תודה על התגובה. אתה צודק, אך גם טועה, ואסביר:
      כידוע לך אני בעצמי מוכר באופן עצמאי ואף מפעיל דוכן בשם "התנין המחייך". ובכל זאת, אני לא המוכר היחיד בדוכן. יש שכותבים שותפים מחליפים אותי, וגם כאלה שאינם כותבים, אלא פשוט חברים שבאים לעזור. אני לא מתנגד לשיתוף פעולה בין הכותב לבין אנשים אחרים, כפי שאינני מתנגד לשיתוף פעולה עם עורכים ומדפיסים… הרי יהיה מגוחך לטעון שכל סופר צריך להדפיס את ספריו במדפסת הביתית שלו בעצמו.
      באמת לא עסקתי בחלוקת העבודה וביציאה לעצמאות ספרותית בפוסט זה. אעסוק בכך בפוסטים הבאים, אך תודה על ההערה בינתיים. (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s