אנשים ברחוב

אנשים עוברים מולי ברחוב
אני יושב ולא יודע מה להגיד להם
אולי
עצרו
כולכם הולכים למות
אז תתחילו לחיות
או אולי
יש דרך
אז למה אתם כל הזמן מנסים להפריע לה
לשלוט בחייכם

הזקן הצמיד אצבע לזגוגית
בתור בקצבייה
ועמד שם כאילו הזגוגית
היא הדבר היחיד שמחזיק אותו על הרגליים
האור הלבן זרח לו על הקמטים
ואני הסתכלתי

האנשים שפונים אליי
מה הם מצפים שאגיד
ישנתי טוב
העולם יפה
תסתכלו מסביב

וככה לקחתי רכב ושני חברים
נעלמתי בצפון
חתרתי דרך מי הכנרת
שממש כמוני
מוקפת הרים וערפל
יכולתי לצחוק
שאלתי אם לדגים יש נשמה
יאבגה שאל אם לאנשים יש
והמשכנו בדרך

האם יש הבדל ביני לבין וילון המקלחת
שעומד חשוף בלובן עורו
מול כל האנשים שברחוב
ולא יודע מה לומר
תמיד בזמנים האלה אני שומע את הקול של אבא שלי
ולא יודע מה לענות
ישנתי טוב
איך הלב שלך
העולם יפה

הרבה זקנים הולכים ברחוב
נושאים את מטען חייהם
יש גם הרבה זוגות צעירים
שכל החיים לפניהם
ואני רק יושב ליד הבנק
או בתחנת האוטובוס למרות שאני לא מתכוון לעלות
ומחכה לראות מה החיים יגלגלו אליי
ומה אני אוכל לגלגל אליהם בחזרה
וכמה כסף יש לי בכיס
ומה הוא יכול בכלל לקנות

אם הייתי יכול להגיד דבר אחד לאנשים ברחוב
הייתי אומר להם להפסיק לחשוב
ולתת לעצמם לחיות

ח' בכסלו תשע"ו

מודעות פרסומת

ישבתי באוטובוס וקראתי צ'ארלס בוקובסקי

ישבתי באוטובוס וקראתי צ'ארלס בוקובסקי
לידי התיישבה בחורה בשמלה שחורה יפה
מחייכת
הידיים שלנו התחככו תוך כדי נסיעה
בחוץ הייתה השמש דרך החלון
היה חמים
היא הזיזה את הראש המוזיקה שבאוזניות שלה
ואני חשבתי כמה נחמד
לנסוע עם בחורה נחמדה כזו באוטובוס
כשאני קורא בוקובסקי והיא מדי פעם מסתכלת
וחייכתי לעצמי
וחשבתי אולי להגיד משהו
ופתאום חשבתי כמה טוב שאנחנו לא מכירים
ובעצם אני לא יודע מה הצרות שלה
ומה היא רוצה או אוהבת
ואפילו לא את השם שלה
טוב שאני לא יודע
כי ככה אני יכול לגלות אותה
ואם כבר הייתי מכיר
מה היה נשאר לי לגלות

כ"ז באלול תשע"ו

הזמנה

אתמול בלילה חלמתי שמישהי אהבה אותי
נראה כאילו זה לא קרה מעולם
אף פעם לא דיברנו על זה ואני
לא יודע למה

וכשהתעוררתי הייתי בן עשרים ושבע כבר
לאן נעלמו השנים
ואור השמש התחיל למלא את החדר
ושגרת היום והדברים הרגילים ובכל זאת
לא שכחתי את החלום
ממש כאילו זה היה אמיתי

הודעת ווטסאפ העירה אותי
רחוקה עד לא קיימת בכל זאת היא
כתבה לי לגבי הדירה החדשה שלה
רק שתי מילים

אתה מוזמן

כ"ז בתשרי תשע"ז

מילים

את לא יכולה לקרוא מה שאני כותב
העיניים שלך מרפרפות על סימנים בדיו
ומחלצות משמעות שלא שמתי בהן
אף על פי שזה נראה מציאותי
יש תחושות שאי אפשר להעביר במילים
שמקשטות את הדף הלבן
כמו זונות ומוכרות לכל אחד
את מה שהוא מייחל למצוא
בין אם התכוונתי
ובין אם לא

כ"ה בתשרי תשע"ז

שיר שקשה להגדיר בשם

ביחס לממלכת החיות את לא יותר מגרגיר של חול
אלא שאת לא מרגישה בחולשה דרך קירות של בטון
כשסולמות וחבלים מאפשרים לך לטפס על עצים
סירות לחצות אוקיינוסים עמוקים ומטוסים כדי לעוף בעננים
החירות שאת חווה מוקפת מכשירים
לא תחזיק אותך בחיים בעולם הטבע המרשים
את יכולה לנהוג אבל לא לרוץ
לאכול בסכין ומזלג או בצ'ופסטיקס שתחזיקי באצבעות עדינות
שמעולם לא למדו לפשוט עור ולהתמלא בדם
את יודעת לרקוד אבל לא לטפס על עצים
זה די חבל אם תחשבי על זה
כי אני למשל הייתי מעדיף לרוץ עם אריות בסוואנה
ולצחוק עם הדובים ולחפש את האגם
לחפש מחסה מהשמש שמחדדת את הידיים שלי
הופכת את השרירים לרבועים כמו בציור פיקאסו
שורפת את העור טורפת בלי לעצור
הלוואי שהייתי יכול לשבת עם הקופים
אחים יקרים שלי בני משפחה
להחליף חוויות וסיפורי עבר שקשה להפריך
לאכול עם הגורילות ולא לחזור הביתה
למות בסוף על ארבע ולהתפורר אל האדמה
להיות גרגר של חול את יודעת לא יותר

כ"ז בכסלו תשע"ו

מחלת נעורים

חבר שלי התחתן
הלכנו על חוף הים כשהשמש כבר צנחה
והוא אמר שהוא כבר לא כותב
והרוח כבר באה וחילקה לנו מחמאות
וחבר אחר שלי
למרות שלא ראיתי הרבה זמן
כותב רק מדי פעם
ובכל מקרה כולנו כבר הפסקנו להופיע
ואנחנו לא נפגשים יותר להשתכר
ולצעוק ולהזיע על המיקרופון
ולחבק את האבק שצונח מהתקרה
ומחלק לנו מחמאות

החברים שלי הפסיקו לכתוב
כאילו זה היה רק שלב חולף
תכונה של אנשים צעירים
ואני שאפילו קצת צעיר מהם
מעולם לא הכרתי משורר זקן
ולא ידעתי עד איזה גיל נמשכת המחלה
ואיך חיים אחריה
עד שגם לי זה קרה

וכשסתיו שאלה אותי מתי בפעם האחרונה כתבתי משהו
ואני לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
ודווקא בשבוע שבו שאלה אז כתבתי
ולמרות שכל כך רציתי להגיד לה
לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
אמרתי שכתבתי השבוע
ולא הצלחתי להעביר לה ככה
את העובדה שאני סוף סוף חי

ז' בתשרי תשע"ז

לנסות את מזלי

כבר שנתיים אני יושב במקום
אני צריך לנסות את מזלי שוב
אולי זו תחילתה של תקופת נדודים
אני צריך רק שיער ונעליים
ויתרתי על אוכל או סבון או נשים
גם על חלומות מנייר
הכל נכתב בגוף שלי
ייקבר יחד איתנו
מי יכול לדעת איך זה ייגמר
בטוקיו ברומא או פריז
בין האבנים הזוהרות של ירושלים
המקום שלי הוא הגוף שלי כשהמרחב משתנה
הוא הדבר היחיד
שלא משנה כמה רחוק אנדוד
אף פעם לא אוכל לעזוב

ט"ז בתמוז תשע"ו

בוקובסקי ואני

בוקובסקי בחיים לא היה הולך למועדון כזה
אבל כן היה משתכר כהוגן
אז איך את אומרת שאנחנו דומים
למרות שהוא בטח כן היה כותב קטע כזה
איך במועדון כולם נראים נבוכים מכדי לחיות
והם צריכים לשכך את זה באלכוהול בכמויות
ואפילו לא מבחינים שזה קורה
איך אלכוהול מרופף את הגוף
עד שהוא נראה כמו חולצה גדולה מדי ללבוש
אולי הם רוצים לפשוט אותו או להחליף
וגם להם נמאס מהחברה האנושית שגוררת
אותם אליה עד שהם נאלצים לשוטט
בלילה בלי כוכבים בעיניים גדולות עייפות לשכוח מעצמם

אף פעם לא הצלחתי לעשות את זה גם כששתיתי
בוקובסקי הצליח
אולי הוא עשה את זה טוב ממני
ומצד שני לא הלך לרקוד במסיבות
אני לא יכול אפילו לדמיין את זה עם הכרס הגדולה שלו

וזאת שמסתכלת עליי ומחייכת
היא בטח נשואה ומשעממת
לא כמונו
במסיבה רועשת צפופה המון אדם
ואף אחד מהם לא יודע מה לעשות בה
ובסוף גם אני לא
כשהיא שזו בעצם את
שוכבת במיטה מלאה עד הסוף
ואני לא מצליח לשחזר את ימי העבר
כוכב יושב באחורי הראש שלי

את אומרת
בקבוק קורונה עבור המחשבות שלך
בזמן שאני משעין את הראש ומסתכל לתוכי
ושוכחת
שאני לא שותה אלכוהול

כ"ב בתשרי תשע"ז

לא לעודד אתכם

לא לעודד אתכם
ולא להעלות חיוך
לא לבדר
לא לשמש פורקן
לא לפאר
לא להעביר את הזמן
אולי להרגיז
ולפעמים להעליב
לא לגרום לכם נחת
לא להוציא אתכם להפגנות
לא לגרד לכם את התחת
לא לקרוא להפלת ממשלות
אולי להעביר רעיון או שניים
לספר סיפור חיים
אולי לקחת רגע ולהוציא אותו מהשגרה
יום אחד עוד אגלה מה תפקידה של השירה

י"ח באלול תשע"ו