על הרצאתו של איתי בחור

ביום רביעי, ה-30/714, השתתפתי בהרצאה של איתי בחור שנערכה בפאב הליבירה, בעיר התחתית שבחיפה. אמנם הגעתי קצת באיחור אבל מיד התיישבתי סביב השולחן העמוס שהתכנס סביב איתי, שחלק איתנו מנסיונו. איתי בחור הוא סופר ומוציא לאור הכותב תוך שימוש בעובדות ובחומר הלקוח מהמציאות עצמה. את האתר שלו ניתן למצוא כאן. השיחה איתו הייתה נהדרת לא רק בגלל כשרונו כמרצה ומספר סיפורים, אלא גם ובעיקר בגלל התכנים שהעביר לכולנו סביב השולחן. אני חייב לציין שלא הופתעתי, למרות שהתרשמתי מאוד, מאחר שאת אותם דברים שאיתי סיפר לנו אני טוען בדיוק כאן בבלוג. הייתי רוצה לחלוק איתכם בקצרה את התכנים שהעביר איתי ביום רביעי, והנה הם לפניכם:

ראשית כל, כיום כבר אין ספק שתחום הספרות עובר להוצאות עצמאיות כאשר בסביבות ה-30% מהספרים המודפסים בימינו, מודפסים באופן עצמאי. בעבר המספר הזה נע סביב ה-5% אחוזים, כך שאנחנו בהחלט רואים גידול משמעותי. מדוע זה כך? מפני שההתקדמות הטכנולוגית הביאה להוזלת מחירי הדפסה ולנגישות מוגברת, וכיום כל כותב יכול בקלות יחסית להוציא את ספרו.
עוד הסביר איתי, שההוצאות לאור הפכו למותגים שנשחקו. הן בדרך כלל גובות כסף רב ולא מספקות את השירות, או מספקות שירות רע. דווקא כאן חשבתי על הוצאת כתב שאיתה עבדתי בעבר, וסיפקה שירות יותר טוב מזה שעליו איתי סיפר לנו. ובכל זאת נראה שרוב ההוצאות אכן לא מספקות את הסחורה, אפילו ההוצאות הגדולות שבהן. אני כבר זמן מה טוען שזמנן עבר ואין יותר מה לחפש אצלן, והנה הגיע האישור מדבריו של איתי. מבחינתי, אין ספק בכלל שגם לשירות הגרוע במחיר מופקע שמספקות ההוצאות, יש חלק בדחיפת יותר ויותר מחברים להוצאה עצמאית של ספריהם.

מעבר לכך, איתי הדגיש בפנינו את חשיבותה של "עבודת רגליים", כפי שהוא קורא לה. מאחר שעולם הספרות הממוסד ממוקד כולו סביב כסף, אין השקעה בכל ספר בצורה אינדיבידואלית וקשה יותר למכור דרך החנויות הגדולות. לכן איתי מציע לעבוד קשה, לארגן חוגי בית, הרצאות, ערבים ייעודיים ודוכנים על מנת למכור. לדבריו, סופר שלא עובד בעצמו גם לא יימכור ספרים, וההבדל בין מכירות ללא עבודת הסופר ועם עבודת הסופר הוא של עשרות ולעיתים מאות עותקים. שוב, מנסיוני האישי, אני יכול לאשר את הדברים באופן נחרץ. בדוכן "התנין המחייך" אנחנו רואים זאת בזמן אמת: סופר שנמצא בדוכן מוכר יותר, וסופר שיושב בבית מוכר פחות ואפילו בכלל לא. מדוע? יש לכך סיבות, שגם עליהן דיבר איתי, אבל הן לא חשובות כרגע ואולי יהיה עדיף להקדיש להן פוסט ייעודי.

בעבורי זו הייתה חוויה מרתקת, מפני שהיא למעשה מאשרת את כל מה שאמרתי לגבי הוצאה עצמית ועבודה עצמית של הסופר, לצורך הצלחתו. איתי גיבה את הטענות האידיאולוגיות שלי בנתונים אמפיריים והוכיח שרק יוזמה והתמדה מביאות להצלחה. ואם תשאלו אותי אז לא רק בתחום הספרות, אלא גם בכל תחום אחר. לדעתי, בעתיד לא יהיה תחליף להוצאה עצמית ול"עבודת רגליים"… אבל נחכה ונראה.

תודה לפאב הליבירה ולטל איפרגן על הארגון.
ויהי הכוח עימכם!

מודעות פרסומת

המשבר של הממסד הספרותי לא חייב להיות גם המשבר שלנו

נראה שחוק הסופרים הביא ויביא לשינוי גדול בעולם הספרות הישראלי בימים אלה, ואולי עדיף לקרוא לו "זעזוע". מהו בדיוק, למי הוא טוב, ולמי אכפת?

ביום שלישי האחרון, 8/7/14, פורסמה כתבה קצרה בויינט המעדכנת אותנו בכך שהוצאת כנרת זמורה ביתן, כרגע ההוצאה הגדולה והמוכרת ביותר בעולם הספרות הישראלי, החליטה להשהות את עבודתם של עורכים ומתרגמים פרילנסרים עד יעבור זעם. הוצאת הקיבוץ המאוחד לעומת זאת, הסתפקה "רק" בלהוציא את כל עורכיה לחופשה של חודשיים. המכירות של סטימצקי בירידה תלולה, מה שפוגע כמובן גם בהוצאות הקשורות אליה, ואת שבוע הספר האחרון הגדירו גורמים בעולם הספרות כ"כישלון". משבר, כבר אמרנו?

כמובן שהמשבר עצמו מגיע מיד אחרי כניסתו לתוקף של "חוק הסופרים" האוסר על הרשתות למכור ספרים במבצע, ולמעשה מייקר את מחירי הספרים. עכשיו מסתבר לכל תומכי החוק שהצרכן איננו טיפש, והוא לא מוכן לקנות ספרים במחירים גבוהים כל כך. מצד אחד נראה שכולנו מפסידים, אבל אם נבחן את הנושא בעזרת דרכי חשיבה מקוריות נוכל למצוא גם את נקודת האור במשבר הזה.
אבל קודם כל, מי מפסיד? נדמה לכולם שאלה הוצאות הספרים הגדולות והרשתות, אבל זו טעות. הרי הן אלה שכבר עשו את כספן ובנו לעצמן שם, ולא בטוח כלל שהזעזוע הנוכחי ירסק אותן כליל. אבל בואו לא נשכח את כל הסופרים הלא מבוססים. כלומר, אלה שבתחילת דרכם ואלה שעוד לא התחילו את דרכם. מעמדן של ההוצאות הגדולות מתערער, המכירות ברשתות צונחות, וכל מי שרוצה להוציא ספר חדש נתקל בבעיה. המצב הנוכחי מעמיד את כל מי שאפילו חולם על העולם הספרותי, בחוסר ודאות שעלול לעלות לו בהפסדים כספיים ובמפח נפש. ואלה שלא מוכנים להסתכן, כבר מתכוונים להרים ידיים ולגנוז את כתבי היד. אם אפילו כנרת זמורה ביתן נמצאת בבעיה, לאן הסופרים הצעירים יילכו עכשיו?

באשר לזה, תלוי כמובן על איזה סוג של סופר אנחנו מדברים. לאחרונה הסתבר לי שהסופרים הצעירים מתחלקים לשני סוגים, כאשר חברה סופרת התלוננה בפניי על כך שסופרים כלל לא אמורים למכור לבד את ספריהם, כי אז רק מי שיש לו כישרון למכירות, יצליח. אז הנה הסוג האחד של סופרים: אלה שרוצים שיעשו את העבודה בשבילם. הרי לכל סופר מתחיל ברורה העובדה שהוא לא ימכור יותר בחנויות ממילא. בחנויות יש מבחר עצום ואף אחד שם לא עובד בשבילו וממליץ במיוחד עליו, אלא אם הוא שילם הרבה כסף בשביל זה. נכנסתם פעם לסניף של צומת ספרים או סטימצקי? כמה פעמים המוכר שמאחורי הדלפק קם ודחף לכם ליד ספר ביכורים שמעולם לא שמעתם עליו, והמליץ לכם בהתרגשות לרכוש אותו במחיר של שישים שקלים? אני אנחש: אף פעם. אבל הסופרים שרוצים שיעשו בשבילם את העבודה מתעלמים מכך, ולכן הם המפסידים העיקריים מהמשבר הנוכחי בענף הספרות. הרשתות וההוצאות הגדולות כנראה ימשיכו להתקיים, כאמור, והפסד גדול לא נראה אצלן. מי שמפסיד הוא מי שלא קיים: סופרים שנותרים תלויים בממסד הספרותי גם כשהוא קורס על ראשיהם. כי מי שייסרב להתנתק, ינותק.

לכן כותבים צריכים לעשות איזשהו סוויץ' בראש שלהם, ומי שלא עשה אותו קודם צריך לעשות אותו עכשיו. חוק הסופרים והמשבר שמגיע בעקבותיו מבהירים לנו את זה יותר מתמיד. אולי אנחנו צריכים להודות לממשלה ולתומכי החוק על הדבר הנורא הזה… מי יודע, אולי הוא ייאלץ את הסופרים להתעדכן סוף סוף. משום מה, רוב הסופרים שייכים לסוג הראשון, המיושן יותר, שמחפש את אלה שידאגו לו וימכרו לו ויעשו לו, בעולם שבו מהפכת המידע וההתקדמות הטכנולוגית הפכו את ההוצאות לפחות רלוונטיות ואת היכולת להוציא ספר, נגישה לכולם.

והנה הסוג השני של הסופרים: מי שמבין שהרשתות לא תורמות הרבה למכירות שלו בכל מקרה, ומוכן לקחת את הספרים שלו ולמכור אותם בעצמו. כן, גם אם הוא חסר ניסיון… הרי גם כל אדם שמתחיל לכתוב הוא חסר ניסיון בכתיבה, ועד הספר הראשון הוא צובר את הניסיון הזה. כך גם עריכה אפשר ללמוד, כך גם שיווק אפשר ללמוד, וכך גם אפשר ללמוד למכור. ומי שמבין את זה שייך למרוויחים העיקריים, אלה שיכולים לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם מבלי להזדקק לתמיכה של משענת הקנה הרצוץ. ככל שיעבור הזמן אנחנו נראה שלא רק שתהליך העצמאות של העולם הספרותי קורה בשטח, אלא שהוא גם נחוץ: הדפסה עצמית היא זולה בהרבה מהדפסה דרך ההוצאות, כך שהיא מאפשרת אפילו לצעירים לא מבוססים לעשות זאת, והמכירה העצמית משתלמת מפני שכל הכסף הולך ישירות לסופר ולא להוצאה ולחנות ולמפיץ, ולשאר חברי שרשרת התיווך. בנוסף, עצמאות מאפשרת לסופר שליטה מוחלטת על הספר שלו, כולל עיצוב הכריכה והמחיר. לכן, סופר שרוצה באמת להרוויח ממכירת הספרים שלו, גם אם לא להתפרנס באופן מלא, מוכרח להפוך לעצמאי.

לסיכום, הסופרים נורא רוצים להרוויח אבל הם תולים את תקוותיהם באחרים ולא בעצמם וביכולתם להדפיס ולמכור. לכן אני טוען וגם אמשיך לטעון, שיש גם הזדמנות גדולה לסופרים הצעירים להרוויח מהמשבר בעולם הספרות ומהפגיעה בממסד הספרותי. השאלה היא רק מי מהם ישכיל להבין זאת, מתי ובאיזו דרך. אנחנו עוד נראה.