אתה סופר? לך לעבוד! תגובה ליואב איתמר

יואב איתמר פותח את מאמרו "אתה סופר? מוטב לך לקבץ נדבות" בהצגת תגובות לכתבה שהתפרסמה ב"דה מרקר", מהן עולה שכשלונו של שבוע הספר האחרון נובע מחוק הסופרים הידוע לשמצה. מטרת הפתיחה הזו היא בסך הכל הצגת ה"איוולת" וה"רשע", כפי שיואב מכנה אותן, של המגיבים הבורים. אבל במבט מתוך נעליו של סופר עצמאי המקווה להתפרסם, ניכר שישנה בעייתיות בטענות שמעלה יואב, ואולי הוא אף לוקה באותה בורות שבה הוא מאשים את ציבור הקוראים הזועם. גילוי נאות הוא שאני מכיר אישית את יואב איתמר ואף חב לו חוב גדול, ואין לי ספק שמדובר באדם בעל ניסיון, אלא שמתוך ניסיוני הדל ולצערי הרב, נתקלתי בכל כך הרבה אנשי ספרות שמפספסים נקודה מהותית, ואני הולך לדבר עליה כעת.

הטענה הראשונה של יואב במאמר, והיא המהותית ביותר והבעייתית ביותר, היא הטענה שספר הוא איננו "מוצר צריכה רגיל". זו הטענה המהותית ביותר מפני שעליה נשענים כל אותם כשלים של אנשי הספרות שמגיעים אחר כך, ואם רק נפתור את הבעיה הזו נוכל אולי להתקדם אל עבר פתרון כלשהו לבעיות בשוק הספרים. ראשית, מהו בעצם "מוצר צריכה רגיל"? מהו "מוצר צריכה מיוחד"? האמת היא שאין לי שום תשובה לשאלה הזאת ואסביר גם למה: כשאני מוכר ספר, אני לא מוכר ספר… אני מוכר סיפור.
טועני ה"ספרים הם מיוחדים" מפספסים את ההבדל הכל כך גדול הזה בין הקנקן למה שיש בו… או בין הכריכה למה שיש בה. ספר הוא מוצר, חד וחלק. הוא אוסף של דפים שמודבקים לחתיכת קרטון, שעליו מצויר איזשהו ציור וכתוב השם שנבחר לספר, וזה הכל. זו בדיוק ההגדרה של מוצר צריכה: כל דבר שיש לו צורה פיזית ונמצא על המדף בחנות, שם אנחנו יכולים לרכוש אותו תמורת כסף שחסכנו בעמל רב. מה הופך אותו למיוחד? בחיי, אני לא יודע.
מה שהופך כל מוצר למיוחד, הוא התוכן שלו. הערך שלו. רוצה לומר: הסיפור. רובנו שוכחים שלספר אין למעשה שום משמעות… אלא רק לסיפור שנכתב בתוכו. ממש כפי שלעגבנייה אין שום משמעות, מלבד לויטמינים ולשאר חומרים בריאים ומועילים שהיא מספקת לנו. ולא סתם בחרתי בעגבניות לצורך ההשוואה, הרי ידועה לכולנו האמירה המתחכמת "ספרים הם לא עגבניות". ידידיי המלומדים, טעות בידכם! ספרים הם בדיוק עגבניות, אך הסיפורים הם אינם עגבניות. הסיפורים הם בעלי הערך, כמו הויטמינים שבעגבנייה. סיפורים ניתן להעביר דרך הקולנוע והטלוויזיה, דרך ספר או בהקלטות קוליות, אפילו בעל פה. לכן מובן לנו מיד שאין זהות בין ספר לסיפור, אלא הספר הוא רק הכלי שבו משתמש הסופר כדי להעביר לקורא את הסיפור.
אז מה הופך ספר למיוחד? בדיוק מה שהופך עגבנייה למיוחדת: התוכן. זה הכל. האם יש סיבה לתייג ספר כ"מיוחד" ומוצרי צריכה אחרים כ"רגילים"? אני לא מוצא סיבה כזו.

הטענה השנייה של יואב ושאליה ארצה להתייחס, גורסת שאין זה חוק הסופרים שגורם לירידה המכירות, אלא הרבה מאוד סיבות שונות שביניהן הוא מונה תחרות גבוהה לספר כאמצעי הנאה לשעות הפנאי, מבצעי "4 ב-100" ויוקר המחייה הכללי. ובכן, חלק מהטענות נכונות. לא אני ולא אף אחד אחר שנמצא היום בתחום הספרות, יעז להגיד שהתחום לא רווי בבעיות. מצד שני, חלק מהטענות פשוט שגויות ובראשן הטענה כנגד מבצעי "4 ב-100", שעומדת תמיד מול טענת "חוק הסופרים" בויכוח על מה עושה יותר נזק. בואו נעשה סדר:
יואב איתמר מציין שחוק הסופרים קיים רק ארבעה חודשים, ולכן לא יכול להיות שהוא הגורם לבעיה, לעומת המבצעים שקיימים כבר שנים. אבל אנחנו צריכים לזכור שהאומדן של יואב בתחילת המאמר הוא שבוע הספר, שנכשל בגדול השנה. האם זה לא טיעון בעד המבצעים דווקא? הרי הם קיימים כבר שנים ותמיד שבוע הספר היה מוצלח יותר מאשר זה האחרון, ואילו ההבדל היחיד בין שבוע הספר האחרון לאלה שלפניו הוא שעל האחרון חל חוק הסופרים. חלפו רק ארבעה חודשים מאז הוחל חוק הסופרים, והנה קרסה הקונספציה של שבוע הספר. לעומת זאת, במשך השנים שבהן היו מבצעים, שבוע הספר הצליח יותר. יותר, ולא לגמרי, כי כמובן שגם בעבר סופרים לא התפרנסו מכתיבה. עוד נגיע לזה.
עוד טענה שמעלה יואב היא הקושי של ספרים להתחרות ב"אמצעים תרבותיים אחרים" כגון קולנוע, ויחד איתה הטענה שאף אדם לא יקנה ספרים כאשר אין לו כסף לאוכל או לתרופות. נכון מאוד! ואם יש כל כך הרבה תחרות לספרים, הן בתחום התרבות והן בכל תחום אחר, מה עלינו לעשות? טוב, הרבה. אבל בנוגע למחיר, ודאי שעלינו להוריד אותו. מחיר נמוך מושך לקוחות, זוהי משוואה פשוטה. אם כן, למה מתעקש כותב המאמר שדווקא המבצעים המורידים את המחיר הם הבעיה, והחוק המייקר את המחיר, הוא איננו הבעיה? הספרים לא עומדים בתחרות, זה הכל, ואחת הסיבות לכך היא מחירם הגבוה.
על סמך הנתונים האלה בנוגע לזמן קיומם של החוק והמבצעים, ובנוגע לתחרות שהספרים נאלצים לעמוד בה, ניתן לראות בקלות שדווקא החוק הוא זה אשר גורם את הנזק לתחום.

את שלוש הטענות האחרות של יואב אפשר לסכם כ"נכונות, אבל…" והאבל הוא שבאמת אין כרגע שום סיכוי להתפרנס לחלוטין מכתיבה. לא משנה כמה נוריד את העלויות ומה יהיה מחיר המוצר הסופי, הסיכוי של סופר לחיות אך ורק מפרסום ומכירת ספרים הוא אפסי. לכן הויכוח הזה כל כך עקר וכל כך מיותר… האם חוק הסופרים פוגע ועד כמה, זה לא מעניין. הרי גם לפניו סופרים לא הצליחו להתפרנס. בהזדמנות זו אני אזכיר אופציה שיואב איתמר לא מזכיר, כי עם האופציה שבסיכום דבריו אני דווקא מסכים מאוד. האופציה שאיננה מוזכרת היא: לכו לעבוד.
הרי מאין מגיעה התמיכה הזו בחוק הסופרים? ההשתוקקות לתמיכה ממשלתית בצורת חוק, על מנת שהסופר יוכל להתפרנס? היא ודאי לא מגיעה מחוסר יכולתו של הסופר להודות בחוסר היכולת להתפרנס… הרי אנחנו רואים סופרים מודים בכך כל הזמן. לכן הם גם תומכים בחוק! התמיכה הזו מגיעה ממקום אחר, "יהירות" שמו. כאשר סופר בישראל של ימינו מבין שהוא איננו יכול להתפרנס מכתיבה בלבד, הוא לא מוכן לקבל את העובדה הזו, ומיד דורש שהממשלה תחוקק חוק שיציל אותו. מדוע הוא לא הולך לעבוד בעבודה מכניסה יותר? ובכן, היהרות הזו, התחושה שספר הוא דבר "מיוחד" ושהסופר הוא אדם "מיוחד", היא שמונעת מסופרים רבים ללכת ולעבוד כאחד האדם. הרי הם אנשי רוח! סופרים! מצד שני, אפשר להגיד שהחקלאי גם כן מיוחד ואפילו חשוב יותר מהסופר, כי בלעדיו לא יהיה לנו אוכל, ובלעדינו לסופר לא יהיו קוראים…

אבל זו רק הצעה, ללכת בדרכם של בודלייר, ויילד, גינזברג ואחרים, שעסקו במקצועות נוספים מלבד הכתיבה. עליה ארחיב בפוסט נפרד. לסיכום דבריי אני רוצה לצטט את יואב שכותב "מה שיידרש מן המו"לים של העתיד הוא להיות מסורים לספריהם ולייצר אותם בכוחות עצמם, ולשווק אותם בכוחות עצמם…" נכון מאוד! הרי לשם כך הוקם הבלוג הזה, וכבר הזכרתי בו את רעיון הספרות העצמאית. זהו בדיוק הפתרון: אנשים שמסורים לספריהם ומוכנים לעבוד קשה על מנת להתקדם בתחום ו"לקנות" את לבו של הקהל. לצערי, יואב רואה בתהליך זה "הפרטה" של שוק הספרים, ולא מצליח להבין שמדובר בתוצאתה הבלתי נמנעת של מגמה כלל עולמית, של התפתחות טכנולוגית המייצרת תחרות לספר, ושל בעיות אינהרנטיות לשוק הספרות כפי שהוא היום. חבל שמאשימים את כל העולם ואחותו במקום לקחת אחריות ולומר: זה מה שאנחנו רוצים: אנשים המסורים לספריהם, והם בלבד.
במילים אחרות, אני מתכוון לומר: "המתאים שורד", וזה מה שיהיה.

להלן הכתבה המקורית של יואב איתמר באתר "המקום הכי חם בגיהנום": http://www.ha-makom.co.il/post/doar-yoav-itamar

התחיל הקיץ, אז אל תשכחו ללכת לים!
ועד הפעם הבאה, שחייה מהנה!