אני שמח לבשר שספר נוסף בעריכתי ייצא לאור בקרוב, בהוצאת חבר לעט של יואב איתמר. מדובר באחד הספרים המעניינים יותר שיצא לי לערוך, גם כי קיבלתי יד חופשית מה שתמיד מאפשר יותר יצירתיות, אבל גם בגלל הסגנון המעניין שהוא נוקט.
כתב היד הזה, שחוקר את הנפש האנושית תחת השפעה של ניתוק מהמציאות, נכתב על ידי פגוע נפש. אדם שחווה פסיכוזה, מצב שבו הזיה מתערבבת במציאות, ועליו ואחריו הוא כותב. במידה מסוימת, גם מתוכו. זה ניכר בהחלט בכתיבה המבולבלת, במשפטים שחוזרים על עצמם, ובהערות של הכותב כלפי עצמו, שחודרות פתאום אל הטקסט. כמובן, הוא גם אישי מאוד, אפילו אינטימי. הטקסט הזה נותן לקורא לראות משהו שהוא לא רואה בדרך כלל. לא ספר על פסיכוזה, אלא ספר שמייצר הרגשה של פסיכוזה.
וזה בעיקר מה שאני מנסה לעשות בספרים שאני עורך, או כותב. לגרום לקורא לחוות עד כמה שאפשר. לגרום לו להפעיל יותר מאשר את חוש הראייה. כלומר, אם יש מידה של חוסר קוהרנטיות בטקסט, המטרה היא לשמור עליה עד כמה שניתן. אם הטקסט מבלבל, הוא אמור להישאר כזה.
כל זה, בתנאי שהוא קריא וברור מספיק על מנת שלא לייאש את הקורא. בקיצור, זה עניין של איזון בין הטירוף לבין שפיות הדעת. לדעתי הצלחתי. הספר הוא אוטוביוגרפי ומתאר את התנסויותיו האישיות של הכותב, שהפסיכוזה שלו התעוררה עקב שימוש ב-LSD. במהלך הכתיבה הוא מדבר על חוויות ילדות, על המשפחה, על הפסיכוזה ועל ההשלכות שלה. תוך כדי כך נגלית גם סביבתו של פגוע נפש: אילו תהליכים חברתיים הוא עובר ואיך מתייחסים אליו המשפחה מצד אחד והממסד מצד שני. זו אוטוביוגרפיה שהכל בה אמיתי, גם החזיונות והקולות, גם השיחות עם אלוהים.
השם שלו מתאר אותו היטב. זה לא ספר על פסיכוזה, או ביוגרפיה של אדם פגוע נפש. זה טקסט אנושי שמתאר עולם פנימי עשיר שמתנגש בעולם היומיום. זה דו"ח פסיכוזה.
לכשייצא, אודיע בדיוק איפה ואיך אפשר לקנות אותו.
literarly 