כשהייתי בן שש עשרה רציתי להיות לורד ביירון
לנדוד ממקום למקום מוקסם מפראי הטבע ולמות
מתישהו בלי לחשוב על זה
אחר כך רציתי להיות ג'ק קרואק
ולכתוב במקצב חופשי את כל חיי על
הנשים הבקבוקים והמכוניות המהירות שבהם
בסוף לזכות בתהילה ולמות צעיר כמו משורר מן השורה
באירופה רציתי להיות ארתור רמבו הילד המוטרף
שברח מהחזיונות שלו בכל היבשת
ובסוף בסוף כשכבר איבדתי את החשק
ולא היה אכפת לי עוד משום דבר וכל מהלך חיי
עד כה נראה לי צפוי מראש ובלתי אפשרי
ודומה אולי לספרות זולה
אז כבר רציתי להיות בוקובסקי שאמר לי
לא להתאמץ ולא לנסות ואם זה לא בא
אז לא
ח' בכסלו תשע"ז
literarly 