מספר משוררים

כשהייתי בן שש עשרה רציתי להיות לורד ביירון
לנדוד ממקום למקום מוקסם מפראי הטבע ולמות
מתישהו בלי לחשוב על זה
אחר כך רציתי להיות ג'ק קרואק
ולכתוב במקצב חופשי את כל חיי על
הנשים הבקבוקים והמכוניות המהירות שבהם
בסוף לזכות בתהילה ולמות צעיר כמו משורר מן השורה
באירופה רציתי להיות ארתור רמבו הילד המוטרף
שברח מהחזיונות שלו בכל היבשת
ובסוף בסוף כשכבר איבדתי את החשק
ולא היה אכפת לי עוד משום דבר וכל מהלך חיי
עד כה נראה לי צפוי מראש ובלתי אפשרי
ודומה אולי לספרות זולה
אז כבר רציתי להיות בוקובסקי שאמר לי
לא להתאמץ ולא לנסות ואם זה לא בא
אז לא

ח' בכסלו תשע"ז

חובבי שירה

יש לי חברים חובבי שירה
ויש לי חברים שלא חובבים שירה
אני מעדיף את הסוג השני שאליו
גם אני משתייך
מנסה להימלט מכל המשקל הזה
שובר שורות בדרכי
בוכה על החרזנות הילדותית ש
חובבי השירה נמשכים אליה
ואני בכלל לא קורא שירה ואולי בגלל זה
אני

אבל את השיר הזה כתבתי אחרי שקראתי עזרא פאונד

ח' בכסלו תשע"ז

משהו קורה

הניידת שמאחוריי זינקה במהירות בלילה
הלכה ונצמדה לי לזנב ואני כבר מפחד שעשיתי
האורות מהבהבים כחול כחול והיא צופרת
זו לא משטרת התנועה הבנתי וזזתי לנתיב השני
כולם עשו כמוני והניידת כמו נחש בשדה חולפת
נעלמת אל החושך בהבזקי אורות כחולים

זו לא משטרת התנועה הבנתי וזה אומר
שמישהו אולי נשדד או נרצח ולא סתם
נסע במהירות גבוהה מדי לטעמו של שוטר
כלומר פשע מתבצע עכשיו ומישהו דיווח עליו
והניידת בבום אחד זינקה קדימה ונצמדה לי לזנב
אני נוסע עם זה ומחשבה באה אליי
ברגע זה קורה משהו בחיפה

ח׳ בכסלו תשע"ז

ההצעה הטובה ביותר

אני מציץ דרך חור המנעול אל חייך כשאת
לא מסתכלת מקווה לתפוס רגע של עצמאות
כמו איך את הולכת כשאיש לא רואה
מסתובבת יחפה בכל הבית ופותחת חלונות
מציירת את שארית היום שלך בקצה האצבעות

את ממציאה סיפורים ואני מומחה לציור
שביחד יכולים להקים עולם בחדר צר
ולחיות שם כשאיש לא רואה
להפוך לשמש וירח ואחר כך להחליף תפקידים
התגלגלנו זה בזו כשעוד היינו ילדים

ודרך חור המנעול הזה איש לא רואה
איך אני מסתובב לבד ומחכה ש
ואת מעבר לקיר מסתתרת משליכה אל האש זכרונות
תוצרת של חיים שהיו לנו פעם בקצות האצבעות

ה' בכסלו תשע"ז

טיהור באש

אני חושב על כל הילדים שאיבדו את הזכרונות שלהם באש גדולה
ועכשיו הם צריכים להתחיל הכל מחדש כאילו רק בקעו מרחם
ולהסתמך על המוח ההפכפך שלהם ועל סיפורי ההורים
הם יצטרכו לפתח את היכולת לספר סיפורים במקום להראות חפצים
ותמונות מתקופות שהם כבר שכחו

 יש לי נטייה לאגור חפצים ולרצות להיפטר מהם
פעם זו גוברת ופעם זו
ובעיקר גוברת המחשבה על טיהור באש של חיי הקודמים
של מזכרות שלא אחזור אליהן ושל הוכחות
לכל ההישגים שלי ולכל הרגעים העגומים 

עבורי זה לשרוף כדי להתחיל מחדש
מיומנות שהילדים האלה יצטרכו עוד ללמוד

כ"ז בחשוון תשע"ז

זוג שפתיים באדום

העולם בוער ואת מורחת זוג שפתיים באדום
והעשן מלכלך את השמיים בגוונים צהובים
ההרים הירוקים של חיפה בוערים מאחורינו
והכביש גולש למטה ונמתח בלי סוף 

הברחתי אותך עם דמעות עשן בעיניים
באוטו חצי גנוב שהסתובב בכל חיפה
חבוט וחסר מטרה ומכוסה באפר שצנח כמו
נוצות לקנה הנשימה שלי מול המחסום המשטרתי

כל היום הזה הפך לסופה יבשה סוערת של
תיקים ונסיעות בין צווחות הסירנה
שכמו מושכות אל תוך האש המרסקת
בניינים ומפזרת עשן אל העיניים שלך המאופרות 

ועדיין את השיער שלך מכסה מטפחת מרוקאית
כאילו הדרך שוב חטפה אותך באמצע החיים
את צוחקת כמו ילדה והמכונית שורפת דלק
והמנוע מסתובב כמו השמש ומחזיק אותנו יציבים

ארץ עולה בלהבות כתומות ואת לא מתכלה

כ"ו בחשוון תשע"ז

כשבירה מחליפה את ארוחת הבוקר

אתה מפסיק לשתות כשבירה מחליפה את ארוחת הבוקר
אתה מפסיק לשתות כשבירה מחליפה את ארוחת הערב
אתה מפסיק לשתות כשאתה חושב על בירה בזמן העבודה
ורק רוצה ללכת הביתה
אתה מפסיק לשתות כשאתה חייב תמיד לשתות יותר מכולם
אתה מפסיק לשתות כשזה עוזר לך להירדם
אתה מפסיק לשתות כשזה עוזר לך לדבר
בעיקר עם בחורות שבלי בקבוק אתה לא יודע איך לנשק אותן
אתה מפסיק לשתות כשזה נותן לך השראה
ואתה לא יכול לכתוב בלי לשתות
אתה מפסיק לשתות כל עוד זה לא מאוחר מדי

ט' בחשוון תשע"ז

מה שיש לי

לפעמים יש לי חזיונות
לפעמים לא
לפעמים אני מנסה בכוח
לפעמים אני מנסה בכל כוחי שלא
לפעמים זה יוצא
לפעמים זה נכנס
לפעמים זה חוזר
לפעמים זה גס
לפעמים בשורות ארוכות
לפעמים במילים שבורות
לפעמים נדמה לי שיש לי סגנון
לפעמים אני מעתיק בלי בושה
לפעמים מאלה שמתו
לפעמים מאלה שחיים
לפעמים יש לי חוש קצב
לפעמים אני מדבר לעצמי
לפעמים מילים באות
לפעמים הן ריקות מתוכן
לפעמים אני מקבל חזיונות
לפעמים זה רק כדי למצוא חן
לפעמים כי אין לי ברירה
לפעמים דווקא בגלל שיש לי
לפעמים כותב למגירה
לפעמים מוכר את מה שיש לי

י' בתשרי תשע"ו