ישבתי באוטובוס וקראתי צ'ארלס בוקובסקי

ישבתי באוטובוס וקראתי צ'ארלס בוקובסקי
לידי התיישבה בחורה בשמלה שחורה יפה
מחייכת
הידיים שלנו התחככו תוך כדי נסיעה
בחוץ הייתה השמש דרך החלון
היה חמים
היא הזיזה את הראש המוזיקה שבאוזניות שלה
ואני חשבתי כמה נחמד
לנסוע עם בחורה נחמדה כזו באוטובוס
כשאני קורא בוקובסקי והיא מדי פעם מסתכלת
וחייכתי לעצמי
וחשבתי אולי להגיד משהו
ופתאום חשבתי כמה טוב שאנחנו לא מכירים
ובעצם אני לא יודע מה הצרות שלה
ומה היא רוצה או אוהבת
ואפילו לא את השם שלה
טוב שאני לא יודע
כי ככה אני יכול לגלות אותה
ואם כבר הייתי מכיר
מה היה נשאר לי לגלות

כ"ז באלול תשע"ו

מודעות פרסומת

על ביטס וביטניקס וחיות אחרות

כשפתחתי את הבלוג הזה החלטתי להקדיש חלק משמעותי ממנו ל"דור הביט", התנועה הספרותית שהשפיעה עליי השפעה עמוקה, ויוצריה הם בין הכותבים האהובים עליי לצד אלה שאינם נמנים על דור הביט, אך כותבים באופן דומה. ואני באמת מתכוון לכתוב על התנועה הזו, אבל בשביל זה צריך כמה הבהרות כי אני נתקל ביותר מדי מקורות בעברית שמכנים את הכותבים "ביטניקים" ומבלבלים בין הביטניקים לדור הביט. כל מי שקרא מעט מן החומר הרי יודע שמדובר לא רק בשתי קבוצות שונות, אלא גם הפוכות אלה מאלה. נראה שצריך לחדד את ההבדל.

קודם כל ולטובת אלה שלא מכירים, תנועת הביט נחשבת לתנועה הספרותית המשמעותית האחרונה נכון לעכשיו, והיא התפתחה בניו יורק בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים. החברים המרכזיים בה היו ג'ק קרואק, וויליאם ס. בורוז ואלן גינזברג, אך מלבדם התנועה כללה גם את גרגורי קורסו, ניל קסדי, הרברט האנקי ועוד כמה. מה שאפיין את כתיבתם הוא ספונטניות, שימוש בשפה פשוטה ויומיומית, וכן העיסוק ברוחניות ובשאלות קיומיות, ובתרבות הרחוב והשוליים. בפוסט הזה אני לא ארחיב על לידתה המרתקת של התנועה או על חבריה, אלא על מקור שמה ועל ההבדלים בין כל אותם מונחים שאנשים משתמשים בהם בהקשר זה.

אז מה זה "ביט"?
הראשון שתבע את המונח, לפחות לכאורה, הוא חבר דור הביט הרברט האנקי. משמעות המילה, "חבוט" או "מוכה", מצאה חן בעיני ג'ק קרואק שהשתמש בה אחר כך כדי לאפיין דור שלם שהגיע לפרקו באמריקה של המשבר הכלכלי הגדול ושל מלחמת העולם השנייה. משמעות המילה בהקשר זה היא היותו של הדור חבוט ומוכה על ידי המשברים הגלובליים ועל ידי החברה. אחר כך התגלגלו משמעויות נוספות שקשורות לתנועה, אל המילה עצמה: למשל "מקצב", משום שחברי התנועה היו חובבי ג'אז ידועים והשתדלו לכתוב במקצב מסוים את יצירותיהם. דוגמא אחרת היא beatific, "מאושר", שהגה קרואק על מנת להגן על תרבות הביט מפני החברה האמריקאית שסלדה ממנה. beatification היא גם הכרזה על אדם כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית. ג'ק קרואק, כמו גם ניל קסדי, היו קתולים.
בקיצור, מהו "ביט" היא כנראה השאלה הקשה ביותר שעולה בקשר לתנועה הזו, והיא עלתה בהחלט פעמים רבות בראיונות רבים עם חברי התנועה. על כל פנים, הנושאים האחרים פשוטים הרבה יותר.

בהקשר לתנועה הזו ידועים כמה מושגים כמו "ביט", "תנועת הביט" או "דור הביט". כן, גם ביטניק קשור לכאן איכשהו, אבל הוא מעוות לחלוטין.
"דור הביט" למשל הוא מונח שגוי לגמרי כאשר מתיימרים לתאר בעזרתו את התנועה. אמנם קרואק תבע את הביטוי כשאמר לחברו "זה דור חבוט", אבל שנים אחר כך בראיון אמר גרגורי קורסו "אתה לא קורא לחמישה אנשים 'דור'", ובצדק. דור הביט הוא בסך הכל הכינוי שקרואק נתן לדור שאליו השתייך כשתהה, אי שם בשנות העשרים לחייו, איך יזכור העולם את בני דורו. אני מזכיר שמדובר באנשים שנולדו בערך בין 1920 ל-1935, דור שלם שגם אם לא עסק בכתיבה נחשב עדיין "ביט" בעיני חברי התנועה. כך שאין ממש קשר בין המונח "דור הביט" לסגנון הספרותי עצמו. לא כל חברי דור הביט היו כותבים, לא כולם נעשו מפורסמים, ולא כולם אפילו היו אמריקאים. זה פשוט כינוי לא רשמי לכל אותם אלה שנולדו וגדלו בין מלחמות העולם.
לעומת זאת, "תנועת הביט" הספרותית היא התנועה שבכתביה ייצגה את הלך הרוח של אותו דור שעל שמו היא נקראת ושחבריה הם בנים לדור ההוא. התנועה עצמה הורכבה ממספר מצומצם של אנשים כמובן ולקחה על עצמה את המשימה לייצג את רוח הדור, במתכוון או שלא במתכוון. ככל תנועה מתחומי היצירה היו לה עקרונות כלליים וקווים מנחים שהתפתחו בין החברים ונשמרו בכל יצירותיהם. או לפחות בכל היצירות שמשתייכות לז'אנר.
ו"ביט" הוא שמו של הז'אנר שיצרה התנועה, שייצגה את הדור. כמו שיש ספרות סוריאליסטית או ספרות רומנטית, יש גם ספרות ביט. היא נכתבת בסגנון מסוים ועוסקת בנושאים מסוימים. "ביט" הוא גם הכינוי לחברי התנועה וזה כבר פרט שכדאי לשים לב אליו. ביט הוא איננו ביטניק.

אז מה זה "ביטניק" לעזאזל?
או, יפה. טוב ששאלתם. הביטניקים היו מעין תנועה של תרבות נגד שהתפתחה בשנות החמישים. הם נהגו לחבוש כובעי ברט ולגדל זקן תיש, ולסחוב איתם לכל מקום תופים קטנים כדי לנגן עליהם שעה שהם יושבים בבתי קפה ומלהגים הגות. באשר לאופי שלהם, הוא היה הפוך לגמרי מהאופי של חברי דור הביט ומהאופי שהיה בעיניהם אידיאלי. בעוד שהביטס היו מעריצי ביבופ, שהוא סגנון ג'אז אנרגטי ומשלהב שמתאים לריקודים סוערים ומבוסס על אלתור, הביטניקים היו חובבי "קול ג'אז", שהוא סגנון ג'אז רגוע ושקט יותר. בעוד שהביטס חיו את חייהם מתפקעים מאנרגיה, נלהבים מכל דבר, תמיד מצויים בתנועה, הביטניקים היו למעשה הגרסה ההפוכה: הם לא ששו להביע רגשות והתנהגו באדישות מכוונת. מסגנון הג'אז המועדף עליהם מגיע גם שם התואר "קול" לאדם קר רוח, ההיפך מקרואק וחבריו הסוערים והרגשניים. בחיי, לפעמים לקרוא את ההשתפכויות של קרואק יכול להיות ממש מביך. אני לא מצליח להבין איך מבלבלים בין שתי הקבוצות האלה.
נכון, הביטניקים אהבו מאוד שירת ביט ומכאן גם מגיע שמם, אבל בטח אי אפשר להגיד שהם היו דומים באיזושהי צורה לביטס המקוריים. אגב, הסיומת "ניק" הודבקה להם על ידי התקשורת כאזכור ללווין החלל הסובייטי "ספוטניק", ובכך לרמז שלביטניקים יש נטיות קומוניסטיות, מה שכנראה היה נכון. תנועת הביט משנות הארבעים המאוחרות ומשנות החמישים המוקדמות, לעומת זאת, הייתה א פוליטית לחלוטין.
מעבר לזה, מעולם לא שמעתי על יצירה ספרותית שמוגדרת "ביטניקית" או על סופר שנקרא "סופר ביטניק". הביטניקים לא היוו תנועה ספרותית, לא מוזיקלית ולא יצירתית בשום צורה. למעשה הם לא השאירו שום חותם בדפי ההיסטוריה ונעלמו די מהר לטובת ממשיכיהם, שהיו קרובים הרבה יותר לביטס המקוריים, והם ההיפים.

אני אעצור כאן להפעם. אני חושב שההבדל די ברור עכשיו, מה שאומר שאפשר להתחיל באמת. על תנועת הביט עצמה ארחיב בפוסטים הבאים, ועד הפעם הבאה, תישארו ספונטניים!