אנשים כמוני לא מתחתנים

אנשים כמוני לא מתחתנים ולא נשארים באותו המקום
הם לומדים ליהנות מהעולם בדרך הקשה
הדרך שהובילה משארלוויל לפריז
ודקרה את רגליו היחפות של רמבו לכל אורכה
באופן בלתי מתוכנן ועצמאי לחלוטין
הוא יצא מן הבית כי ידע
שמשוררים לא נשארים
הם לא בונים את חייהם סביב רעיון אחד
מדינה או אלוהים
למרבה הצער והבושה
אלא חיים כמו מים בדרכם אל הים

אנשים כמוני נשפכים יום אחר יום
מחלום לערות לדמיון לזיכרון
ויוצאים להם שירים גם אם הם לא שמים לב
לורד ביירון לא ידע שימות ביוון
ואפילו לא מידי הכובש הטורקי
הוא הלך בכל זאת להילחם
כי רק שם מרגישים את טעם החיים
ואני שכל חיי מדבר עם הרוח
רוקד עם הים וכותב על עננים
אנשים כמוני לא מתחתנים
ולא מתכננים את השנים הבאות
וגם לא את אלה שחלפו כבר

הם רק זזים עם הזמן
שורדים סופות
לא עובדים מצהריים עד ערב
לא מתחייבים לכסף
מעניין אם הם מתחרטים
אולי כל האנשים שהם כמוני
רצו בעצם להיות אנשים רגילים

א' בתשרי תשע"ז

בהירות

 

ריח באוויר של התחלה חדשה
אני נוסע עם הרדיו ברחבי חיפה
ואת יושבת באחורי הראש שלי
נשמעת חסרת דאגות בהרי ירושלים
בכביש חורשות האורנים
מזכירות לי את גלי שיערך

ילדה שמתאימה לנדודים
קצרי את המרחק הזה
תני לו להפוך לשנים
רוח קרה מדגישה את השמש בינתיים
והחיים מעבר לפינה

את מעמידה פנים של משועשעת מכל הסיפור הזה
את בטח חושבת שאני משוגע
לפעמים גם אני

א׳ בחשוון תשע"ז

האחרון למות

יום אחד המין האנושי יגווע כולו
מתישהו זה יגיע
ומתוכו יישאר אדם אחד שהוא האחרון למות
והאחרון לחיות ואני
מדמיין אותו כבר רץ במרחבים
פראיים ברגליים יחפות
בהתעוררות שעד אז נבלמה על ידי החברה
הוא ייזכר שלפני האדם באה החיה

הוא יתיידד עם הזאבים והדובים
עד שכמעט יהפוך לאחד מהם
ויסתכל בכל הסופיות הזאת בלי להניד עפעף
מחכה למוות שאיש לא יהיה לו עד
ואולי הוא ייזנח את כל הרעיונות
פשוט כי לא תהיה בהם תועלת
החיים שלו יהיו פשוטים וייראו לו
ארוכים מאוד והוא יצטרך לגלף
משמעות מכל יום שנופל לידיו
לא תלוי באף אחד או אף אחת
הוא יהיה היחיד היחידי בעולם
אין מי שידכא את הכוח הנסתר שבגוף שלו
וככה הוא ימשול

הכל יהיה זוהר אז
ובסוף גם זה ייגמר
אני חושב שהוא יהיה האדם המאושר בעולם

א' בחשוון תשע"ז

החלום הקטן שלי

אם כל האנשים היו לוקחים את כל הזמן
שהם משקיעים בלהתלונן
לחפש תירוצים
ולהאשים את העולם
ומשקיעים אותו בלשבח
ללמוד מטעויות
ולקחת אחריות
הם היו מצליחים להגשים כל שאיפה שלהם
וזה החלום הקטן שלי

א' בחשוון תשע"ז

היה לי יום מעניין מאוד

כל האנשים הצטופפו מתחת לגגון תחנת הרכבת
חוץ ממני
שעמדתי בפרץ של רוח וגשם
בשבע וחצי בבוקר
והשרירים שלי תפוסים ממשקולות
והאגרופים כמו גל פלדה
אני זז ממקום למקום בלי הפסקה
כוח טבע בלתי ניתן לעצירה

כל היום
שלי מתחילתו ועד סופו
בלי אוכל או שינה
כל מה שאני צריך הוא
עצמות שרירים ודם
אני חץ שלוח או סלע במדרון
חיה שאין לה מעצורים

גם דרך סופה ורחובות מוצפים
אנשים מתחננים לשמש
אני במכנסיים קצרים עדיין
מתקדם כמו רכבת על פסים
ונושם את השמיים האפורים האלה לתוכי
כובש אותם בזמן שהם כובשים אותי

כמו גשם שעף על רוח של סתיו
אני הולך ומתפשט בכל המרחב
יש לאן להמשיך מאיפה שאני עכשיו

ל' בתשרי תשע"ז