מחלת נעורים

חבר שלי התחתן
הלכנו על חוף הים כשהשמש כבר צנחה
והוא אמר שהוא כבר לא כותב
והרוח כבר באה וחילקה לנו מחמאות
וחבר אחר שלי
למרות שלא ראיתי הרבה זמן
כותב רק מדי פעם
ובכל מקרה כולנו כבר הפסקנו להופיע
ואנחנו לא נפגשים יותר להשתכר
ולצעוק ולהזיע על המיקרופון
ולחבק את האבק שצונח מהתקרה
ומחלק לנו מחמאות

החברים שלי הפסיקו לכתוב
כאילו זה היה רק שלב חולף
תכונה של אנשים צעירים
ואני שאפילו קצת צעיר מהם
מעולם לא הכרתי משורר זקן
ולא ידעתי עד איזה גיל נמשכת המחלה
ואיך חיים אחריה
עד שגם לי זה קרה

וכשסתיו שאלה אותי מתי בפעם האחרונה כתבתי משהו
ואני לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
ודווקא בשבוע שבו שאלה אז כתבתי
ולמרות שכל כך רציתי להגיד לה
לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
אמרתי שכתבתי השבוע
ולא הצלחתי להעביר לה ככה
את העובדה שאני סוף סוף חי

ז' בתשרי תשע"ז

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s