מחלת נעורים

חבר שלי התחתן
הלכנו על חוף הים כשהשמש כבר צנחה
והוא אמר שהוא כבר לא כותב
והרוח כבר באה וחילקה לנו מחמאות
וחבר אחר שלי
למרות שלא ראיתי הרבה זמן
כותב רק מדי פעם
ובכל מקרה כולנו כבר הפסקנו להופיע
ואנחנו לא נפגשים יותר להשתכר
ולצעוק ולהזיע על המיקרופון
ולחבק את האבק שצונח מהתקרה
ומחלק לנו מחמאות

החברים שלי הפסיקו לכתוב
כאילו זה היה רק שלב חולף
תכונה של אנשים צעירים
ואני שאפילו קצת צעיר מהם
מעולם לא הכרתי משורר זקן
ולא ידעתי עד איזה גיל נמשכת המחלה
ואיך חיים אחריה
עד שגם לי זה קרה

וכשסתיו שאלה אותי מתי בפעם האחרונה כתבתי משהו
ואני לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
ודווקא בשבוע שבו שאלה אז כתבתי
ולמרות שכל כך רציתי להגיד לה
לא כתבתי כבר חודשים אבל מי סופר
אמרתי שכתבתי השבוע
ולא הצלחתי להעביר לה ככה
את העובדה שאני סוף סוף חי

ז' בתשרי תשע"ז

לנסות את מזלי

כבר שנתיים אני יושב במקום
אני צריך לנסות את מזלי שוב
אולי זו תחילתה של תקופת נדודים
אני צריך רק שיער ונעליים
ויתרתי על אוכל או סבון או נשים
גם על חלומות מנייר
הכל נכתב בגוף שלי
ייקבר יחד איתנו
מי יכול לדעת איך זה ייגמר
בטוקיו ברומא או פריז
בין האבנים הזוהרות של ירושלים
המקום שלי הוא הגוף שלי כשהמרחב משתנה
הוא הדבר היחיד
שלא משנה כמה רחוק אנדוד
אף פעם לא אוכל לעזוב

ט"ז בתמוז תשע"ו