עדיף מאוחר.

אמנם יש לי באמת הרבה מאוד דברים שאני רוצה לכתוב עליהם, החל בהיסטוריה ספרותית וכלה באידיאולוגיה הספרותית שלי, אבל החלטתי שצריך גם איזשהו פוסט מנוחה מהנושאים האלה כדי לדבר קצת עליי, למרות שזה כבר פוסט רביעי. כמו שנדמה לי שאולי כבר אמרתי, אני יכול להיות די מבולגן בנושאים האלה. דמויות ספרותיות והרעיונות שלהן הם נושאים שיכולים להסיח את דעתי בקלות, וכל החומר שהצטבר לי בראש במשך השנים כבר רוצה לצאת. מצד שני, אני מניח שכדי להיראות אפילו קצת יותר אמין, ראוי שאני אגיד למה החלטתי לקשקש על ספרות כל כך הרבה.

אני מילי, וזה גם השם שתמצאו על הספרים שלי. עליהם אני ארחיב כבר בעתיד, אבל על קצה המזלג, הוצאתי את הספר הראשון שלי לפני שנתיים בהוצאת כתב, שהיא אמנם הוצאה קטנה ופחות מוכרת מהגדולות יותר, אבל האנשים בה נהדרים והתוצר מצוין. הספר נקרא "לישון בתוך קופסה", והוא מורכב מתשעה סיפורים קצרים שלוקחים את הקורא דרך עולמות אחרים או סיטואציות שמטרתן להמחיש נקודה. על הנקודות שאני מעוניין להעביר אדבר גם כן בהמשך. הספר השני שלי יצא בקיץ האחרון באופן עצמאי, "ימים משונים" שמו, והוא מכיל עשרה סיפורים קצרים שעושים משהו די דומה לסיפורים בספר הקודם. הנושאים ונקודות המבט שונים, כמובן, אבל המטרה היא להעביר מסר. מעבר לכך הספר מוקדש לריי מנזרק, הקלידן של להקת הדורז האגדית שנפטר הקיץ בגיל 74. כאמור, ארחיב על הספרים בהמשך, אבל בינתיים אתם מוזמנים לחפש אותם בפייסבוק או סתם בגוגל.
מעבר לזה נמצא מאחורי עשור שלם של כתיבה, ברובו מדובר על כתיבה יומיומית. רוב החומר שכתבתי עדיין קיים, על המחשב ומחוצה לו, וחלק ממנו ייראה אור בעתיד. אז רוב חיי הבוגרים אני כותב, וכשאני אומר "כותב" אני מתכוון לזה. יש סיבה שאני לא משתמש בתואר "סופר", למרות שהוצאתי ספרים. הספרים האלה לא נכתבו כמקשה אחת, אלא מורכבים ממה שאני כותב. מה אני כותב? הכל. סיפורים קצרים, סיפורים ארוכים, קטעים, מחשבות ורעיונות, חלומות, שירים, דיאלוגים, וכל סוג אחר של טקסט שאתם יכולים לחשוב עליו. באמת.

כמובן שזה לא בא מעצמו. אם בצד אחד אנחנו מציבים נסיון בכתיבה, בצד השני יש להציב ידע. אני לא לומד בשום מסגרת אקדמית כי אני מאמין שבעידן האינטרנט והמידע זה בזבוז של זמן וכסף. במקום זה, אני קורא. לא רק ספרים, שמהם אני לומד המון, אלא גם מאמרים. אמנם התחלתי את דרכי הספרותית בתנועות מוקדמות יותר, אבל התנועה שהכי משכה אותי היא תנועת הביט, שידועה גם כ"התנועה הספרותית המשמעותית האחרונה באמריקה" נכון לעכשיו. והתנועה הזו היא המומחיות שלי, ואני ממשיך ללמוד.

מעבר לזה עבדתי עם כותבים נוספים ועזרתי להם להוציא, לשווק ולמכור את הספרים שלהם. בעצם, אני עדיין עוזר. הבלוג הזה, בחלקו, יוקדש לספרות עצמאית מ-א' עד ת': מה, איך, ובעיקר למה?

ואחרי שהוצאתי את זה מהמערכת, אני מרגיש כאילו אני שוב יכול לחזור וללהג על הגיבורים הספרותיים האהובים עליי. כיף!
נתראה בפעם הבאה! (: